בתקופת מלחמת האזרחים של ספרד קיבלה הסופרת ווירגיניה וולף מכתב מעורך דין ידוע בלונדון.

הוא שאל אותה: “איך לדעתך, אנו יכולים למנוע מלחמות?”בתשובתה אליו, שהפכה לספר, וולף הציעה שהשניים יתחילו את הדיאלוג בינהם בניסוי מחשבתי: היא שאלה מה ייקרה לדעתו, אם אם שניהם יתבוננו בתמונות מהמלחמה. “הבה נראה,” היא כותבת לו, “אם כשנביט באותם הצילומים, נרגיש את אותם הדברים.”

פגשתי לראשונה בטקסט הזה של ווירג’יניה וולף לפני כחמש שנים, וזהו הרגע שבו נולד הסרט “מראה”. מילותיה הפשוטות והנבואיות של וולף נכתבו בתקופה שבו הצילום היה עוד צעיר, והפריים המצולם נחשב ליצוג כמעט בלתי מעורער של האמת . קריאתן, שמונים שנה לאחר שנכתבו, בעידן בו “אמת” ו”מציאות” הם מושגים במחלוקת, גרמה לי לשאול עצמי שאלה פשוטה ומטרידה: האם אנשים אחרים רואים בדימויים שיצרתי אני את מה שאני רואה בהם?

מילותיה של וולף אפשרו לי, או למעשה כפו עלי, לחשוב על האופן שבו דימויים תיעודיים פועלים – בעיקר בהקשר של האפשרות של דימויים לקדם רעיונות כמו זכויות אדם וצדק חברתי. במשך מספר שנים חיפשתי את האופן הקולנועי לעשות זאת. אם הסרט התיעודי הוא פיענוח של המציאות, חשבתי לעצמי, מהי הדרך לפענח את המציאות שהיא עצם תיעוד? ככל שניסיתי להתמודד עם השאלה,כן התגברה בי התחושה שעל מנת להבין כיצד הדימויים פועלים אנו צרכים להפסיק לפענח דימויים ולהפנות את המצלמה אל עבר הצופים. התוצאה היא הסרט “מראה”.

בעוד הסרט מציף שאלות אתן התמודדתי במשך שנים, הוא “קרה” כמעט במקרה, ביום צילום של פיילוט לפרוייקט. שנים של מחשבות קיבלו לפתע ביטוי קולנועי כאשר מאיה לוי שמעולם לא פגשתי לפני אותו הרגע נכנסה לתא הצפיה המאולתר שהקמתי באוניברסיטת TEMPLE שבפילדלפיה. הדיאלוג של מאיה, צופה סקרנית ובקורתית, עם הדימויים של פלסטין וישראל – כמו גם ההתבוננות העצמית שלה על האופן שבו היא רואה את הדימויים, הובילו אותי כיוצר להתבונן בעצמי. התוצאה הפכה לסרט קטן, מינימליסטי וממוקד, המזמין את הצופים בו לצלול את תוך תהום של שאלות מהותיות לגבי האופן בו אנו רואים את הדימוי התיעודי בעידן הנוכחי.

התבוננות עצמית זו, הנמצאת במהותו של “מראה”, היא שהכתיבה את הצורה הקולנועית והמבנה הסיפורי שלו. כל אלו מתייחסים למראה, או “היכל מראות”. ואכן, ככל שהתקדמה העבודה על הסרט התחוור לי שלא רק מאיה ואני עשויים לראות את השתקפות בבואתנו בהיכל המראות הזה. אם ישיג את מטרתו, “מראה” ישקף את צופיו לעצמם.